שלומי נ' מתן, החברה לייעוץ משכנתאות בע"מ

פסק דין

1. בפני תובענה כספית על סך של 7,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין תיקון רכב שבבעלותה.

אין מחלוקת כי הנתבעת, באמצעות נציגה, מר ליאור איילון, הכניסה כלי רכב שבבעלותה למוסכו של התובע לאחר תאונה. אין מחלוקת כי כלי הרכב נבדק על ידי שמאי של חברת הבטוח אשר בטחה את כלי הרכב באותו הזמן ואשר קבע עלות התיקונים בסך 15,755.83 ₪. אין מחלוקת כי הרכב תוקן בהתאם לאמור בחוות הדעת ואין מחלוקת כי הנתבעת שילמה את חלקה הארי של דרישת התשלום.

2. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת ביתרת החוב הנטען בסך 7,000 ₪.

לטענת התובע ביצע ברכב הנתבעת תיקונים על פי חוות דעת השמאי בסך כולל של 15,755.83 ₪ וכן תיקון נוסף שהתבקש על ידי הנתבעת בגין תקלה בבלמים בסך 1,948 ₪.

לאחר תשלום בסך 11,727 ₪ נותרה יתרת חוב בסך 5,976.83 ₪.

לטענת הנתבעת הינה פטורה מתשלום עבור תיקונים אשר חרגו מההיקף אשר אושר ועליו שולם לנתבעת ע"י חברת הביטוח. מוסיף נציג הנתבעת כי התובע תיקן על דעת עצמו את הרכב וללא אישורה של הנתבעת בסכום העולה על הסכום אותה קיבלה הנתבעת מחב' הבטוח.

הנתבעת אף הכחישה כי בוצע ברכב תיקון נוסף לזה הנדרש על פי חוות דעת השמאי.

3. דיון והכרעה:

לאחר עיון בתצהירים שהוגשו על ידי בעלי הדין וחקירתם הנגדית מצאתי כי המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא האם חבה הנתבעת לשלם לתובע את התיקונים ברכב אותם סירבה חברת הבטוח להכיר בהם כנובעים מהתאונה ולפיכך, לא שיפתה את הנתבעת בגינם. מחלוקת זו סבה סביב חובת הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,028.83 ₪, יתרת חוב על פי חוות דעת השמאי.

המחלוקת השניה מתמקדת בביצוע תיקון הבלמים הנוסף כנטען על ידי התובע כאשר מחלוקת זו סבה סביב חובת הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,948 ₪.

4. טוענת ב"כ הנתבעת כי אין די בהכנסת הרכב למוסכו של התובע וכי על התובע לקבל הסכמה מפורשת של הנתבעת לביצוע כל התיקונים המפורטים בחוות דעת השמאי ובהעדר הסכמה כאמור, פטורה הנתבעת מתשלום התיקונים שלא אושרו על ידה.

טענה זו דינה דחייה ויש לקבל את החיוב הנתבע ולחייב את הנתבעת בתשלומו, ואפרט:

ראשית, על פי גרסת נציג הנתבעת ניתן להסיק הסכמה שבשתיקה לביצוע כל התיקונים כפי שפורטו בחוות דעת השמאי. ניתן להסיק הסכמה כאמור גם כאשר הוציא נציג הנתבעת את הרכב ממוסכו של התובע בלא שמחה או אפילו התעניין מה הם התיקונים שבוצעו ולאשרם או לא - בדיעבד.

נציג הנתבעת הודה בחקירתו הנגדית כי עיין בחוות דעתו של שמאי חברת הבטוח ואף ראה את סכום עלות התיקון שנקבע שם (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 23-24). רק לאחר שהרכב תוקן ונדרש תשלום עבור התיקון, פנתה הנתבעת לחברת הבטוח ורק באותו מועד הסתבר לה כי חברת הבטוח חולקת על חוות דעתו של השמאי שהיא עצמה שלחה ושילמה לנתבעת רק את חלקה.

דהיינו, לו היה נציג הנתבעת נשאל על ידי התובע, בהנחה שלא נשאל ולא הסכים במפורש כטענת ב"כ הנתבעת, אין סיבה להניח כי נציג הנתבעת היה נוהג אחרת ומורה לתובע לבצע רק חלק מהתיקונים המפורטים בחוות דעת השמאי. ניתן למצוא תמיכה להנחה זו מהעדר פירוט התיקונים אשר אושרו או כאלה שלא אושרו כטענת הנתבעת.

נציג הנתבעת אף מציין בחקירתו הנגדית בעמ' 8 שורה 30 לפרוטוקול בתשובה לשאלה "איזה תיקונים לשיטתך לא היה צריך לתקן?" עונה נציג הנתבעת: "...אחדד על מה שחברת הבטוח לא אישרה לשמאי". בתשובה לשאלה: "אז בעצם מה שאתה אומר לי שאתה לא מוכן לשלם מה שחברת בטוח לא משלמת לך?" ענה נציג הנתבעת: "נכון".

כך שאין למעשה טענה מפי הנתבעת כי לא הסכימה לבצע תיקונים כלשהם אשר בוצעו על ידי התובע בפועל אלא טענה שלא חלה עליה החובה לשלם לתובע את עלות התיקונים שלא אושרו לתשלום על ידי חברת הבטוח.

לא רק שתיקונים אלו לא פורטו כלל בתצהירו של נציג הנתבעת ולא הוצגה כל ראיה על כך, אלא שאין כל בסיס משפטי לטענת פטור זו. לא נטען ולא הוכח כי הסכמת הנתבעת לביצוע תיקוני התאונה על ידי התובע תהיה מותנה באישור חברת הבטוח.

5. לאור האמור לעיל, אין האמור בפסק הדין אליו הפנתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה (תא"מ